להמשיך בקניות
  סה"כ ספרים בסל הקניות:       סה"כ לתשלום ללא דמי משלוח:      

   

 שינוי גודל אות:

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

   סיפורת    ספרות מקור   רומן שחור לבן

חיפוש מתקדם
חיפוש ספר
()   הסל שלי     
» ספרות מתורגמת
» ספרות מקור
» כל הספרים
» סדרת ענייני דיומא
» סדרת משני עולם
» מדריכים לאובדי עצות
» השקעות וניהול פיננסי
» ספרי ניהול ואסטרטגיה
» יזמות
» יצירתיות
» העשרה בארגון
» ספרי שיווק ומכירות
» סדרת אבא עשיר
» נושאים שונים
» זוגיות ואינטימיות
» יחסים במשפחה
» תזונה נכונה
» לאכול ולרזות
» התמודדות
» בריאות ורפואה
» אל תקחו הכל ללב
» כל הספרים
» סדרת מלודי
» סדרת לולו
» חפשו את המטמון
» ספרים נפרשים
» כל הספרים
» עלילות ספיידרוויק
» סדרת ספטימוס היפ
» ילדי המנורה
» יומני הסודי ביותר
» סדרת Glee
» קלמנטיין
» סדרת כנפיים
» שרלוק הולמס
» יצורים יפהפיים
» נחל שלדים
» הצרות של אולי וג'קפיץ
» טרילוגיית וונדלה
» כל הספרים
» סודות הלוחשת
» ברליץ מדריכי כיס
» ברליץ צעד אחר צעד
» מתנה לכל עת
» מילים על ...
» הדרך אל האושר
» מילים שיוצאות מן הלב
» הסדרה של בראדלי
» קסם - ספרי צביעה
» כל הספרים
» ספרי אבא עשיר
» יועצי אבא עשיר
הוצאת מטר בפייסבוק

   

   על הספר   על המחבר   פרטים נוספים   חדר קריאה  שתפו ספר זה עם החבריםהדפסה ידידותית לסיווג הספרים  בקטלוגחזרה לדף הקודם
תמונה מוגדלת ופרטים נוספים

מחיר קטלוגי: 95.00 ש"ח
המחיר באתר: 66.5 ש"ח

./covers/2084_120.jpg2084

רומן שחור לבן

רומן שחור לבן


66.5
הוסף לעגלה

ספרים -   לתשלום
הוספה לסל הקניות
סל הקניות שלי

רומן שחור לבן | עמוס טלשיר


ארצי מתדלק בשירות עצמי ולוקח קופון שטיפה אוטומטית חיצונית במבצע בחמישה שקלים. הוא למד להתעלם ממבטי חוות דעת המומחה של נער השטיפה.

עם אוטו כזה עדיף רחיצה ידנית, הנער אומר.
איזה אוטו?
לא תשקיע חמישים כמו בן אדם? הנער מגחך, אחלה אוטו.
בפעם הבאה.
אינשאללה, הנער אומר.
בעזרת השם, ארצי אומר, והם נפרדים עד הפעם הבאה של השטיפה־חיצונית־במבצע.

יא מזדיין, לא בכבוד שלך לשים לי דלק? צורח גבר ענקי עם בטן עצומה שיוצא נסער מדלת הנהג של המכונית. הענק מושך את מכנסיו מאחור בניסיון לכסות את התחת שלו ומטלטל צרור מפתחות ענקי אל מול פניו של המתדלק האתיופי שנשען על המשאבה ברציף המקביל של השירות המלא. הענק מאגף את מכוניתו בצעדי ברווז שמחככים את ירכיו השמנות זו בזו ושואבות את הבד האלגנטי הסגול של מכנסיו.

מה אתה מסתכל, יא מזדיין, אתה רוצה למצוץ לי כמו כל האתיופיות המוצצות שלכם?

אדוני, אתה עומד במסלול שירות עצמי, עונה המתדלק מעבר לרציף.

אז מה, אתה כבר לא מוצץ בשירות עצמי? חיחיחיחי, הענק מצחיק את עצמו.

ארצי יוצא מהמכונית שלו שנתקעת בתור לתדלוק עצמי מאחורי הענק ובידו מצלמה מוצנעת לצד מותניו. הוא אוהב להתבונן בחארות כמו הענק, במיוחד בתחנות דלק. המתדלק המשיך לעמוד על רציף התדלוק בשירות מלא ולא זז, שחור ומבריק מהחום, גבוה מעל למשאבה ודק גוף עד שאדי הדלק שהיתמרו מהאספלט הלוהט כמעט מחקו את צלליתו.

השקט של המתדלק חצה את המרחק לרציף השירות העצמי. צליל המטבעות, שכף ידו מוללה בתוך הנרתיק שהיה שמוט על מותניו, מתח את העצבים של הענק. ארצי קפא עם דלת פתוחה ומצלמה שמוטה מוסתרת וצפה בענק מקרב אצבע עטורת טבעת חותם מוזהבת אל רמקול השירות.

מה אתה מסתכל, יא מוצץ? הענק צועק לעבר ארצי. רוצה גם אתה למצוץ לי, תמצוץ לכושי. יש עכשיו הרבה מוצצים לכושים. אלה שכחו מאיפה הבאנו אותם. יש להם מלכת יופי ויש להם מוצצת באח הגדול, המזדיין לא ילכלך את הידיים השחורות שלו למלא לי דלק.

אני אמצוץ לך אחרי שהכושי ימצוץ לך, אמר ארצי.

"אמצוץ לך," חיקה אותו הענק, מלווה את מילותיו בתנועה הומואית.

מה זה עניין שלך מי מוצץ לי?
אתה עומד במסלול שירות עצמי, ענה ארצי.
ומה זה העניין של הכוס של האמא שלך?
הכוס של האמא שלי מת לפני שלושים שנה, אבל אתה מעכב אותי בתדלוק.
לך תמות אתה עם אמא שלך, אמר הענק ולחץ באצבע השמנה שלו על כפתור הרמקול.
כן בבקשה, ענה קולה של הבחורה מתוך חנות התחנה.
עוד מוצצת, התעצבן הענק, מה את שואלת מה, יאללה תפעילי את הדלק.
איך אדוני משלם? נשמע קולה המאופק מהרמקול.
יא וואלאדי, נפלת עלי ביחד עם הכושי וההומו.
במזומן אני משלם. מה אני, אחד מזדיין עם אשראי?
אדוני, איזה סוג דלק?
דלק של הכוס של האמא שלך, מה זה אכפת לך?
אני צריכה לדעת איזו משאבה לפתוח.
תפתחי את כל המשאבות ואת הכוס שלך ואני ייקח מה שאני רוצה.
זה לא עובד ככה, נשמע קולה של הבחורה מתוך החנות.

אני יפרק לך ת'תחת שתראי איך זה עובד. הענק איגף את מכוניתו, הוציא מתוכה את המפתחות שלו, טרק את הדלת ודהר לחנות. ארצי הושיט יד אל מתחת לכיסא הנהג שלו והוציא עדשה ארוכה שהסתיר. האתיופי נעמד לידו כמו משום מקום והניע את הסנטר מצד לצד.

אתה רק תעשה את המצב גרוע יותר, אמר בשקט. היא מסתדרת כמו כלום גם עם חמישה כמוהו ביום.

האתיופי עמד קרוב אל ארצי, גבוה ממנו בראש, צעיר ממנו בארבעים שנה. ארצי יכול היה להריח את הרעננות שלו. האתיופי הפסיק להרעיש עם המטבעות בנרתיק שעל מותניו. הם הסתכלו זה לזה בעיניים. היו לו עיניים חכמות וחומות שאל מול עור פניו השחור נראו כמעט כחולות.

ארצי הרגיש בטוח עם המצלמה ביד ועם דלת המכונית פתוחה ולידו אתיופי רזה, שרירי וגבה קומה. ניידת משטרה דהרה לתוך תחנת הדלק. שני שוטרים זריזים נכנסו פנימה והוציאו את הענק מתוך החנות כשהוא מפרכס להם בידיים וצורח שהמזדיינת עשתה אותו עיוור עם גז העצבים שריססה עליו.

ניידת המשטרה עזבה עם הענק המעוך בתוכה. רק המכונית שלו נשארה, חוסמת את מסלול התדלוק בשירות עצמי. ארצי החזיר את המצלמה למקומה בתרמיל המוסתר מתחת למושב הנהג והחווה תנועת "אין מה לעשות" כלפי מסלול התדלוק בשירות עצמי.

המתדלק האתיופי חשף שיניים מרהיבות והרשה לעצמו לצחוק. אתה ואני מגרבצים פה, וילדה משכיבה בריון עם גז מדמיע, חייך ארצי לאתיופי שהחזיר לו חיוך בוהק.

אני מכיר אותה וסומך עליה ולא דוחף את האף לעניינים שלה.

אבל לעניינים שלי כן דחפת את האף כשהוצאתי את המצלמה.

עליך אני לא סומך. חסר היה שתתחיל גם לצלם, זיהיתי סכנה.

אז מה?
אותי לימדו לצמצם מרחק לסכנה.
איפה לימדו אותך את זה?
בסיירת צנחנים.

בוא, נראה מה זה שירות מלא, אמר ארצי והסיע למסלול השירות המלא. האתיופי התחיל לטפל בתדלוק. במיומנות זהירה נמנע מלטפטף בנזין על הכנף. הוא השאיר את הזרנוק תקוע וניגש למכסה המנוע.

תפתח, אבדוק שמן מים.
ארצי פתח את נעילת מכסה המנוע והצטרף אליו.
למה לא צמצמת מרחק לחרא ההוא?
הוא לא היה סיכון, סתם גזען, אבל אתה היית סכנה עם המצלמה. חסר קצת נוזל קירור, אבל עדיף שתמלא כבר בטיפול תקופתי.

חבל לך לקחת בקבוק בשביל כמות כזאת, זה יקר, אמר לארצי וטרק את מכסה המנוע וחזר לשתיקה שלו והתחיל לנקות את השמשה הקדמית.

מה אתה עושה? למה אתה עובד בתחנת דלק ולא לומד? השתחררתי לא מזמן מהצבא, זאת עבודה מועדפת, אתה יודע מה זה מועדפת? שאל האתיופי.

כן, שמעתי שמשלמים טוב.
ובין המשמרות אני לומד.
איפה?
באוניברסיטת תל אביב.
עבודה סוציאלית?
מתמטיקה ומחשבים, וגם חשבתי שאתקל שם בפחות גזענים מאשר בעבודות אבטחה.
נו, וצדקת?
לא, כולם גזענים. גם אתה גזען.
למה אני גזען? שאל ארצי.
אתה אולי לא תוקפני כמו הערס ההוא, אבל גזען. האתיופי גמר לנקות והתרחק שלושה צעדים כדי להישען על משאבת הדלק.

מה עושה אותי גזען?
היית בטוח שאני שחור מסכן ושאתה צריך לעזור לי עם הערס, חייך אליו.

מה אתה מקשקש, הייתי עוזר לכל אחד, התגונן ארצי. הוא נדלק, הדבר הזה שהוא מחפש עכשיו מדגדג לו בקצות האצבעות. מאוד נגיש. החיכוך שמושך אותו אל הדימויים שהוא נרגש מהם. איש שחור, תחנות דלק. פעולה. עוד בילדותו בנגב חשב שההתפוצצות תגיע משם. במושב נבטים ממזרח לבאר שבע הושיבו את היהודים ההודים־קוצ'ינים במדבר, מוקצים בשמש, ומקום העבודה היחיד שסופק להם היה תחנת הדלק בצומת.

הילד שהיה זוכר אותם שחורים ולוהטים, שקטים ומיואשים. בודדים בישימון. מחכים ליד משאבת הדלק למישהו שיבוא ויציע להם עבודה. המיצוי של חייהם נמצא בתחנת הדלק הלוהטת בכניסה למושב נבטים שאליו הוגלו השחורים הקוצ'ינים. אלה שעובדים בה, אלה שמחכים בשוליה למשאית של קק"ל שתיקח אותם לעבודות היזומות, נטיעות של שתילי אשל לאורך כביש הערבה.

אלה שמחכים למשאיות של סולל בונה ומע"צ לאסוף את השחורים כדי לסלול את נחשי האספלט בנגב ולהלבישו שלמת בטון ומלט. הם עומדים בשולי תחנת הדלק של נבטים ומחכים. עומדים ולא יושבים. לשבת זה לזלזל, לעמוד זה לכבד את הרצון לעבוד. לפעמים עד צאת היום מבלי שהמשאיות הגיעו, מבלי שהודיעו להם. איך יודיעו. הטלפון בתחנת הדלק לא עובד. והרוח. הרוח הכול־זמנית, נושבת ומערבלת ומסחררת.

מורטת את בגדיהם התלויים על גופים רזים. מתעללת בקוצים היבשים ומעופפת איתם ומגלגלת אותם ומפוררת את קיומם וזורעת את עתידם. הרוח השולטת. תמיד מגיעה משום מקום והולכת לשום מקום, סוטרת על פניהם של הקוצ'ינים השחורים בנבטים. האתיופי בתחנת הדלק בן צבי ביפו החזיר את ארצי למראות ילדותו בנגב. ארצי התבונן בפניו הקורנות ואמר, תן לי עוד סימנים לזה שאני גזען.

למשל, הפתיע אותך שאני לומד מתמטיקה ולא עבודה סוציאלית, ענה האתיופי.

אז זה עושה אותי גזען? כי אני חושב שאני מצליח להסוות? לגמרי לא, רק קצת יותר אינטליגנטי, אבל עזוב, אל תילחץ, גם אני גזען. כולנו גזענים. אם היית יודע כמה אני גזען על ערס מרוקאי כזה היית מת.

לא כולם גזענים, למשל הילדים שלי לא גזענים, אמר ארצי.
כולנו גזענים, אפילו החברה שלי מהחנות פה.
היא חברה־חברה שלך? המהממת בגז מדמיע?

אמרתי לך שאני מכיר אותה וסומך עליה, היא הבת זוג שלי כבר חצי שנה, אני מת עליה והיא עלי, אבל גם היא גזענית.

איך זה?

היא מתגאה שיש לה חבר אתיופי, הוא חייך, וארצי שהרגיש שהוא כבר נמס ממנו ומהשמש, נכנס לאוטו שלו והפעיל מזגן. פתח חלון ורצה עוד ועוד להיזכר במראות ילדותו בנגב.

אולי היא מתגאה בך על זה שאתה חכם וקרבי ומקסים וגבוה ויפה, ונוסף לכל זה גם מכבד אותה?

זה נכון, אבל זה יותר מזה, היא מתגאה שאני חכם ויפה וקרבי אבל אתיופי. שמע לי, אני ישן איתה, סיכם האתיופי.

אז אתה טוען שהאדם גזען מיסודו, אמר ארצי. ואם ככה, אז אני רוצה לשאול אותך, מה עושים עם זה?

האתיופי התבונן בו במבט החכם שלו ושתק דקה ארוכה. קודם כול צריך להודות בזה. אבל למה אתה דוחף את האף לכל זה? יש לי חשבון פתוח עם תחנות דלק, אספר לך בתדלוק הבא. רגע, איך קוראים לך?

משה, אמר האתיופי והושיט את ידו.

נעים מאוד, משה, חייך אליו ארצי והושיט יד בחזרה. ארצי הפליג מתחנת הדלק. במראה נשקפה התחנה הריקה בצהרי היום. משה האתיופי גבה הקומה ונערת הגז המדמיע הלכו זה לקראת זה בתוך גלי הבנזין המתאדה מהאספלט.

היא משכה אותו אליה ונתלתה על כתפיו התמירות בנשיקה ארוכה. ארצי יצא אל דרך בן צבי לכיוון כביש יפו-ירושלים. הוא שכח לשטוף במבצע חמישה שקלים, ובמוחו עלתה תמונתה של נערת הגז המדמיע מנשקת בלהט את אהובה.

זה היה אחד מאותם ימים שהתל אביבים נוהגים לומר עליו שהם לא זוכרים דבר כזה. הם קראו לזה אובך או שרב כבד מלווה בסופות חול דרום־מערביות ממדבר סהרה או מהמדבר הדרום־ מזרחי הסעודי. בשביל ארצי זה היה עוד יום מאובק שהזכיר לו את ילדותו בבאר שבע.

ידעתי שתחזור, אמר משה לארצי, שהחנה במסלול השירות העצמי.

למה? מה יוצא לך ממני? חייך ארצי. אני ממלא רק בשירות עצמי ולא צריך בדיקת שמן ולא רחיצת שמשה קדמית.

וגם לוקח שטיפה־חיצונית־במבצע בחמישה שקלים, צחק משה. היום זה היום של השוטפים בחמישה שקלים במבצע. אובך, מה? אמר ארצי.

היי, אתה חייב לי את סיפור החשבון הפתוח שלך עם תחנות דלק.
לא לפני שאתה מסכים למבצע שאני מציע לך.
מבצע? השתומם משה.
זוכר את האקסיומה שלך? כולנו גזענים ולא נצא מזה עד שנודה?
זוכר, אמר משה. ומה המבצע?
ארצי סיים לתדלק והציע למשה להצטרף אליו לתוך חנות התחנה כדי לקבל את קופון הרחיצה בחמישה שקלים.

אני צריך להישאר כאן לתדלוק בשירות מלא. בוא רק לכמה רגעים, אנחנו צריכים לקבל את ההסכמה של המדמיעה שלך למבצע.

של מי?
חברה שלך עם הגז המדמיע. היא עדיין חברה שלך?
סמדר? בטח.
אז בוא, יש לנו מבצע על הראש.
השניים עשו את דרכם אל תוך חנות התחנה. המדמיעה קיבלה את פני משה בשמחה.
התגעגעת אלי? שאלה ומחצה את שפתיו של משה בנשיקה עמוקה.
היי מותק, לא על יד הלקוחות, מלמל משה בביישנות. האיש הזה רוצה להציע לנו מבצע.
מה? היא צחקה וניערה את תלתליה במבוכה. משהו ריאליטי?
לא, אמר ארצי, בדיוק מה שעשיתם עכשיו, אבל במבצע.
השניים הסתכלו עליו בחשדנות.
תעשו את מה שעשיתם עכשיו, לא כאן, אחרי שעות העבודה. אני אצלם מרחוק. אנשים שיעירו הערות גזעניות יטופלו על המקום.

איך יטופלו? שאלה המדמיעה.
אכריח אותם להודות שהם גזענים או ש...
באיומי מצלמה? שאל משה.
אם יהיה מה לצלם.
אתה משוגע, צחקה המדמיעה.
אני מודה שאני גזען אבל לא משוגע. תחשבו על זה. או תתנשקו על זה. נדבר, אמר ויצא מהתחנה.
היי, אתה רוצה שואב אבק במבצע, או קפה ומאפה? שאלה המדמיעה.
לא, אבל טוב שהזכרת לי את הקופון של הרחיצה במבצע.
נעים מאוד, ארצי, הושיט ארצי את ידו.
סמדר, חייכה אליו והושיטה את ידה.

משה וסמדר נשענו על האופנוע ליד המזרקה ברחבת תיאטרון גשר ביפו. הם ראו את ארצי מגיע מאחת מסמטאות מתחם נוגה.

הוא נופף להם בידו והתיישב ליד שולחן בקזינו סן רמו. סמדר נעלה את האופנוע בשרשרת לעמוד ברחבת התיאטרון והם הלכו לעברו. הבעת פניו היתה שונה כל כך מהמפגש בתחנת הדלק. הם הבחינו בזה מיד.

אני שמח שהסכמתם ובאתם, אמר ארצי, ופניו קרנו אבהות. באנו אבל עוד לא הסכמנו, צחקה סמדר, ומשה צחק אליה ומבטיהם התנשקו. הם לא נגעו זה בזה.

הסכמנו לבוא, אבל עדיין לא הסכמנו ל"מבצע" שלך, אמר משה. הוא הרשה לעצמו להישען לאחור, וסמדר ליוותה את הנינוחות שלו במבט חם.

מה לעשות כדי שתסכימו למבצע?
את המבצע הבנו, אנחנו רוצים להבין אותך, היא אמרה.
עם מה נתחיל?
מאיפה השם ארצי? שלמה ארצי? היא צחקה.
לא, ארצי זה השם הפרטי שלי.
אה, אמר משה, כמו ארצי מ"מחכים למשיח" של שלום חנוך?
דומה, אצל שלום זה ארציאלי.

יענו, זאת הארץ שלך, היא אמרה וצחקה, ועיני השקד שלה פיזרו מתיקות. משה ליטף את לחיה בזהירות, כמעט בהיחבא. ככה חשבו הורי ניצולי השואה כשנולדתי בשנת חמישים בקיבוץ, אמר ארצי וסקר את רחבת התיאטרון מסביב למזרקה. זה יהיה המקום האידיאלי למבצע שלנו. לפחות בהתחלה.

השלושה היו נינוחים יותר. הבריזה מהים נשבה דרך שדרות ירושלים וגרפה רסיסי מים מהמזרקה. משה הזדקף בכיסאו כאשר ארצי שאל אותם מה ירצו לשתות.

אני אשתה רק מים, אני לא שותה כשאני נוהגת באופנוע שלי, אמרה סמדר. אתה יודע כמה הוא עלה לאבא שלי? סמדר טפחה על כתפו של משה בעוצמה, והוא חייך במלוא שיניו החזקות.

כדי לשמור על האופנוע את לא שותה, לא כדי לשמור על עצמך? שאל ארצי.
באררררור, אמרה סמדר וצחקה. עלי שומר הכושי שלי.
אז הנה, גם את גזענית.
עם חבר אתיופי? נראה לך?
זה לא ביטוח, חבר אתיופי, ענה משה.

פעמיים מיץ תפוזים סחוט עם גזר ואחד תפוזים סחוט עם סלק, שלח ארצי את המלצר.

איכס, סלק, חרחרה סמדר. היא התחילה לאבד סבלנות. היא יושבת עם החבר שלה בבית קפה ליד התיאטרון ביפו במקום לאכול אותו על שפת הים מול הכוכבים.

סוף־סוף יש להם ערב חופשי מלימודים וחופשי ממשמרת בתחנת הדלק והזקן חופר להם, אבל היא לא התעצבנה, כי רק להסתכל על משה שלה מחייך עשה לה נעים בלב. היא ומשה עוד יספיקו להתחבק על שפת הים. ובינתיים היא תבדוק אם השותפה שלה לדירה יוצאת הערב ואז תוכל להביא את משה לדירה והם יזדיינו ויהיה להם כיף. היא ביקשה סליחה מהשניים והלכה לכיוון המזרקה וחייגה לשותפה שלה.

כשתגיעו למבצע תקראו לי, אמרה.

משה הסתכל על ארצי, ארצי התבונן במשה ושתק. הוא היה רוצה להיות בטוח שהוא לא גורר את השניים לתוך עולמו המסובך מדי עבורם.

הוא ניסה למצוא מענה בעיניו הבוטחות של משה, שהביט בו בשלווה. משה הרגיש שארצי נחלש והניח כף יד על כתפו. ארצי עצם לרגע את עיניו והחליט שזאת תהיה התנשאות מצדו לחשוב שמשה וסמדר חלשים מכדי להתמודד עם הרעיון שלו.

נו, הגעתם כבר למבצע שלכם? שאלה סמדר שחזרה לשולחן.

שורה אחרונה, אמר משה, היא שארצי חושב שהשיטה להילחם בגזענות היא לצלם אנשים מודים שהם גזענים.

ומה אתה חושב? שאלה סמדר.

שכולם גזענים, כולנו גזענים, אפילו אני ואת, ענה משה. ואיך תוציא הודאה מאנשים?

נתפוס אותם על חם ונכריח אותם להודות, אמר ארצי.
איך על חם? שאלה סמדר.

את ומשה תתנשקו פה על יד המזרקה ומישהו יעיר לכם בגזענות, ואז אני נכנס לתמונה ומכריח אותו להודות.

משה, השותפה שלי לא תהיה הערב אז אני מעדיפה שנעשה מבצע פרטי בדירה שלי, אמרה סמדר וצחקה.

מה במבצע? צחק משה.
סמדר לפתה את כתפיו מאחור וכופפה את הכיסא לאחור.
משה איבד את שיווי המשקל והיה נתון בידיה, ישוב על שתי רגלי כיסא בלבד ורגליו הארוכות מפרפרות באוויר.
המבצע זה שאני נותנת לך ואתה מודה שאני הכי טובה שהיתה לך בעולם, אפילו באפריקה.
ואם אני לא מודה?
אז אני מזיינת לך את הצורה עוד פעם, המהמה סמדר בשפתיים לחוצות מאחור לעורפו.

משה הצליח לשלוח את ידיו הארוכות לאחור וללפות את צווארה. הוא משך אותה מעל כתפיו והכיסא שלו התיישר קדימה למקומו כשסמדר התקפלה לחיקו והוטלה לישיבה על ברכיו.

רגליה של סמדר פגעו בשולחן של היושבים לצדם והכוסות שקשקו. הלו, הלו, העיר השכן שהפגין זעזוע מוגזם מתזוזת השולחן. סליחה, סליחה, מיהרה סמדר לעצור את צחקוקיה ונזעקה ליישר את הכוסות על שולחנו.

אתם לא בג'ונגל, אתם יודעים, התפרץ המזועזע והרים בפאניקה את הלפטופ מהשולחן.

ביקשנו סליחה, אמר משה בשקט ובהקפדה יתרה. סליחה, סליחה, אבל תלמד להתנהג במקום ציבורי, צפצף היושב לצד המזועזע ותר בידיים אבודות אחר מפיות לנגב את השולחן. הוא פנה אנה ואנה לעזרה והעניבה המרשימה שלו התנופפה מעל לשולחן.

סמדר ומשה נותרו מבוישים על הכיסא של משה. משה נשך את שפתיו ועיניו חיפשו דבר להיאחז בו. ארצי פגש את מבטו של משה. סמדר ניסתה להרים את ישבנה מברכיו של משה לתנוחה מהוגנת יותר.

ארצי נגע ברכות בירך שלה והורה לה להישאר חבוקה בזרועותיו של משה. ארצי סובב את כיסאו לעומת השכנים וקירב את כתפיו אל בעל העניבה. הוא לא הסתפק בקרבה ורכן ממש אל תוך פרצופו.

אני הולך לשאול אותך שלוש שאלות, לחש אר

צי. תחשוב טוב לפני שאתה עונה, זמן הוא לא הבעיה.

אז מה הבעיה שלך? ניסה הלפטופ לאסוף ביטחון.

לא טוב מה שאמרת, לחש לו ארצי. אני שואל ואתה עונה. זה מבחן חשוב, אתה יכול להיעזר באינטרנט וגם בחבר שלך, אבל תחשוב טוב. מוכנים? האם ג'ונגל זה לא מקום ציבורי?

השניים החליפו את מבטי החיפוש אחר מפיות לניגוב השולחן במבטים משתוממים וניסו לדלות רמז של הומור מצד הסובבים. אנשי השולחנות האחרים התבוננו בעניין רב ולא התערבו. פה זה לא ג'ונגל, התפרץ בעל העניבה.

זאת לא תשובה לשאלה שלי. בזבזת, חבל, אמר ארצי. קבל את השאלה השנייה וקח את הזמן.

האם אמרת שפה זה לא ג'ונגל כי הוא אפריקאי?

מה אתה מבלבל את המוח, ניסה הלפטופ לנער את ארצי מעליהם.

אתם לא חושבים ועונים מהר מדי אבל לא עונים על השאלות. כל מה שאני רוצה זאת תשובה נכונה, לא יותר. קחו צ'אנס אחרון. האם אתם מודים שאתם גזענים?

ארצי הרחיק עצמו מעט מההתרחשות והוציא את המצלמה מהתרמיל שלו. הוא החליף לעדשה רחבה מאוד וכיוון מולם. סמדר היתה מבוהלת בזרועותיו של משה. משה הושיט יד מרגיעה ונגע בכתפו של ארצי. ארצי נגע בידו של משה וחייך אליו בשלווה ונשען לאחור אל הכיסא.

קחו את הזמן, זאת התשובה החשובה ביותר בחיים של כולנו פה. אנחנו יודעים את התשובה. השאלה היא, האם אתם מודים שאתם גזענים? ארצי דיבר כשהמצלמה צמודה לעינו וצילם כל הזמן.

תן לחשוב, מלמל בעל העניבה.
לחשוב זה טוב, אמר ארצי וחייך אל משה. אני מסתפק בזה שתחשבו, אמר והוריד את המצלמה והחזיר אותה לתרמיל. השניים שילמו, אספו את הלפטופ, קמו והלכו.

דף הבית | חדשים במטר | רכישת ספרים | על ההוצאה | הגשת כתבי יד | יצירת קשר | תנאי השימוש באתר
© כל הזכויות שמורות: מטר הוצאה לאור בע"מ, הוצאת מטר 2006 | על ידי סמיוטיקה