להמשיך בקניות
  סה"כ ספרים בסל הקניות:       סה"כ לתשלום ללא דמי משלוח:      

  

 שינוי גודל אות:

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

   ספרים לנוער    סדרת ספטימוס היפ   אופל - ספטימוס היפ – ספר שישי

חיפוש מתקדם
חיפוש ספר
()   הסל שלי     
» ספרות מתורגמת
» ספרות מקור
» כל הספרים
» סדרת ענייני דיומא
» סדרת משני עולם
» מדריכים לאובדי עצות
» השקעות וניהול פיננסי
» ספרי ניהול ואסטרטגיה
» יזמות
» יצירתיות
» העשרה בארגון
» ספרי שיווק ומכירות
» סדרת אבא עשיר
» נושאים שונים
» זוגיות ואינטימיות
» יחסים במשפחה
» תזונה נכונה
» לאכול ולרזות
» התמודדות
» בריאות ורפואה
» אל תקחו הכל ללב
» כל הספרים
» סדרת מלודי
» סדרת לולו
» חפשו את המטמון
» ספרים נפרשים
» מוזיקה לפעוטות
» הסיפורים הקטנים שלי
» טוב לדעת - לפעוטות
» מציק ומצחיק
» כל הספרים
» עלילות ספיידרוויק
» סדרת ספטימוס היפ
» ילדי המנורה
» יומני הסודי ביותר
» סדרת Glee
» קלמנטיין
» סדרת כנפיים
» שרלוק הולמס
» יצורים יפהפיים
» נחל שלדים
» הצרות של אולי וג'קפיץ
» טרילוגיית וונדלה
» כל הספרים
» סודות הלוחשת
» ברליץ מדריכי כיס
» ברליץ צעד אחר צעד
» מתנה לכל עת
» מילים על ...
» הדרך אל האושר
» מילים שיוצאות מן הלב
» הסדרה של בראדלי
» קסם - ספרי צביעה
» כל הספרים
» ספרי אבא עשיר
» יועצי אבא עשיר
הוצאת מטר בפייסבוק

   

   על הספר   על המחברת   פרטים נוספים   חדר קריאה  שתפו ספר זה עם החבריםהדפסה ידידותית לסיווג הספרים  בקטלוגחזרה לדף הקודם
תמונה מוגדלת ופרטים נוספים

מחיר קטלוגי: 85.00 ש"ח
המחיר באתר: 59.5 ש"ח

./covers/1934_120.jpg1934

אופל - ספטימוס היפ – ספר שישי

אופל - ספטימוס היפ – ספר שישי


59.5
הוסף לעגלה

ספרים -   לתשלום
הוספה לסל הקניות
סל הקניות שלי

אופל - ספטימוס היפ – ספר שישי | אנג'י סייג'

ראשית דבר: מגורש
הלילה אפל וסוער. עננים שחורים תלויים נמוך מעל הטירה ועוטפים את הפירמידה הזהובה בראשו של מגדל הקוסמים במעטה של ערפל. הרחק למטה, בבתים, מתנועעים אנשים מתוך שינה טרופה כשרעם מתגלגל חודר אל חלומותיהם וממטיר סיוטים מהשמים.

כמו מנצח ענקי על תזמורת הרעמים והברקים מתנשא מגדל הקוסמים גבוה מעל גגות הטירה, ואורות כְּשׁוּפִים, ארגמניים וסגולים, משתקפים במעטה הכסוף הבוהק שלו. בתוך המגדל מסייר קוסם הסערות התורן באולם הגדול, מעומעם התאורה, בודק את האַלסְעַרַ ופוקח עין על החלון המְעוּרְעָר, שנוטה להיתקף בהלה בזמן סערה.

קוסם הסערות התורן חושש. בדרך־כלל לסערות אין השפעה על כישופ אבל כל קוסם מכיר את הסיפור על "סערת הברקים הגדולה בימי קדם", שרוקנה לרגע את מגדל הקוסמים מכוחות הכישופ שלו וחרכה כהוגן את דירתו של קוסם־העל. איש לא רצה שזה יחזור ויקרה, ובמיוחד לא קוסם הסערות התורן.

בראשו של מגדל הקוסמים, על מיטת האפיריון הלא־חרוכה עדיין, גונחת מַרְסִיָה אוֹבֶרְסְטְרֶנְד. סיוט מוכר טורף את שנתה. בנפץ קולני מפלח ברק את הענן שמעל המגדל ומבזיק אל האדמה בלי לגרום נזק, מבעד לכָּלִיא־ברק, שקוסם הסערות ממהר לשלוף מהשרוול. מַרְסִיָה מתרוממת לישיבה זקופה.

שׂערה השחור והמתולתל פרוע והיא לכודה בחלום הרע. עיניה הירוקות נפערות לפתע בפליאה כשרוח ארגמני בוקע מהקיר ובולם לצד מיטתה. "אַלְתֶר," מתנשפת מַרְסִיָה. "מה אתה עושה?"

הרוח הגבוה, ששערו הלבן הארוך קשור בפוני מאחור, לובש גלימת קוסם־על מוכתמת בדם. הוא נראה נבוך.

"את זה אני שונא נורא," הוא פולט. "הברק עבר דרכי."

"צר לי מאוד, אַלְתֶר," רוטנת מַרְסִיָה בתשובה. "אבל אני לא יודעת למה אתה צריך להעיר אותי רק כדי לומר לי את זה. אתה אולי כבר לא צריך לישון, אבל אני בהחלט כן. בכל אופן, זה מגיע למי שמסתובב בחוץ בסערה. אין לי מושג למה התחשק לך לעשות את זה. גררר!"

ברק נוסף מבזיק ומאיר את חלון הזכוכית הארגמנית של החדר, כך שאַלְתֶר נראה שקוף כמעט.

"מַרְסִיָה, תאמיני לי, לא הסתובבתי בחוץ בשביל הכיף," רוטן אַלְתֶר באותה נימה. "באתי לפגוש אותך כפי שאת ביקשת."

"כפי שאני ביקשתי?" שואלת מַרְסִיָה בתמיהה. בחלקה היא עדיין בתוך הסיוט על צינוק מספר אחת. סיוט שחוזר ועולה בכל פעם שסערה מתהוללת סביב ראשו של מגדל הקוסמים.

"את ביקשת, או בניסוח נכון יותר, ציווית עלי, לאתר את טִינֵאוּס שְׁנוֹק ולהודיע לך כשאמצא אותו," אומר אַלְתֶר.

לפתע מַרְסִיָה ערה לגמרי. "אהה," היא אומרת.
"אכן אהה, מַרְסִיָה."
"אז מצאת אותו?"
הרוח נראה מרוצה מעצמו. "כן."
"איפה?"
"איפה לדעתך?"

מַרְסִיָה משליכה לאחור את השמיכה, גולשת מהמיטה ולובשת את כותונת הצמר העבה. קר בראשו של מגדל הקוסמים כשהרוח נושבת בחוזקה. "אוּף, בחייך, אַלְתֶר," היא מתיזה לעברו בעת שהיא תוחבת את רגליה לתוך נעלי הבית הארגמניות, המרופדות בפרוות ארנב, שסֶפְּטִימוּס נתן לה ליום הולדתה. "אילו ידעתי לא הייתי שואלת, נכון?"

"הוא בצינוק מספר אחת," אומר אַלְתֶר בשקט.
מַרְסִיָה מתיישבת פתאום על המיטה. "אה," היא אומרת כשהסיוט שלה חוזר על עצמו במהירות מואצת. "גרוע."

כעבור עשר דקות ממהרות שתי דמויות עטויות ארגמן בדרך הקוסמים. שתיהן מנסות לחמוק מהגשם, שטיפותיו החדות כמחטים עוברות דרך הדמות המובילה ומספיגות במים את זו שמאחוריה. לפתע צוללת הדמות הראשונה אל סִמטה קטנה, והשנייה בעקבותיה. הסִמטה אפלה ומסריחה אבל לפחות היא מוגנת מהגשם שניתך כצורה אופקית כמעט.

"אתה בטוח שזה פה?" שואלת מַרְסִיָה ומציצה לאחור. היא לא אוהבת סִמטאות.

אַלְתֶר מֵאֵט ונסוג לאחור כדי ללכת לצִדה של מַרְסִיָה. "את שוכחת," הוא אומר בחיוך. "לא מזמן נהגתי להגיע לכאן לעִתים קרובות."

מַרְסִיָה נרעדת. היא יודעת שביקוריו הנאמנים של אַלְתֶר הם שהחזיקו אותה בחיים בצינוק מספר אחת.

אַלְתֶר נעצר ליד מבנה לבֵנים מושחר בצורת חרוּט, הנראֶה כמו עוד כמה וכמה מתקני כליאה שיצאו משימוש ופזורים ברחבי הטירה. בְּעַל כּוֹרְחָה מצטרפת מַרְסִיָה לרוח־הרפאים. פיה יבש והיא חשה ברע. במקום הזה מתחילים תמיד חלומות הבלהה שלה.

מַרְסִיָה שוקעת במחשבות בזמן שהיא מחכה שאַלְתֶר יפתח את דלת הברזל הקטנה, המנוקדת בכתמי חלודה. הוא שולח אליה מבט. "מַרְסִיָה, זה לא הולך."

"מה?"

"הלוואי שיכולתי," אומר אַלְתֶר. "אבל למרבה הצער תצטרכי את לפתוח את הדלת."


מַרְסִיָה מתעשתת. "סליחה, אַלְתֶר." מחגורת קוסמת־העל שלה היא מסירה את המפתח הראשי של כל מנעולי הטירה. רק שלושה מפתחות כאלה יוּצרוּ מאז ומעולם, ושניים מהם נמצאים ברשותה. אחד מהם שלה בתוקף תפקידה כקוסמת־העל, אחד שייך לגֵ'נָה הִיפּ והיא שומרת עליו למענה עד ליום שבו תוכתר למלכה. השלישי אבד.

מַרְסִיָה מתאמצת לשלוט בידה הרועדת, תוחבת את המפתח לתוך המנעול ומסובבת. הדלת חורקת ונפתחת לרווחה ומחזירה אותה מיד לאותו לילה מושלג ומחריד שבו פלוגה של שומרים השליכה אותה מבעד לדלת אל תוך החשכה.

סירחון של בשר נרקב ודלעת חרוכה נודף אל הסִמטה ושלישייה של חתולים סקרניים צוֹוחת ומסתלקת לדרכה. מַרְסִיָה משתוקקת לעשות כמוהם. היא ממששת בחשש את קמיע אבן הלָאפִּיס, סמלה ומקור כוחה כקוסמת־העל, שאותו היא עונדת על צווארה, וחשה הקלה רבה. הוא עדיין שם. לא כמו בפעם האחרונה שבה עברה מבעד לדלת.

אומץ לבה חוזר אליה. "בסדר, אַלְתֶר," היא אומרת. "בוא נתפוס אותו."

אַלְתֶר מחייך בהקלה. טוב לראות שמַרְסִיָה חזרה לכושר. "בואי אחרי," הוא אומר.

צינוק מספר אחת הוא ארובה עמוקה ואפלה שלחלקה העליון מוצמד סולם ארוך. בחצי התחתון אין סולם והוא מצופה בשכבה עבה של עצמות וטינופת. דמותו הארגמנית של אַלְתֶר מרחפת במורד הסולם, אבל מַרְסִיָה דורכת בזהירות — בזהירות רבה — על כל שלב, תוך כדי דקלום שקט של לחש אַלְפֶּגַע ושומרת ב"היכון" גם הָגֵן ושָׁמֵר, גם למענה וגם למען אַלְתֶר. כי אפילו רוחות אינם חסינים מפני המערבולות האפלות המסתחררות סביב יסודותיו של צינוק מספר אחת.

לאט־לאט יורדות הדמויות אל תוך הקדרות הסמיכה והמצחינה של בור הכלא. הירידה מהירה בהרבה מכפי שציפתה מַרְסִיָה. אַלְתֶר הבטיח לה שהרוח שיצאו לצוד, "רק מסתובב לו למעלה, מַרְסִיָה. אין לך סיבה לדאוג."

אבל מַרְסִיָה מודאגת. היא מתחילה לחשוש מפני מלכודת. "איפה הוא?" היא לוחשת.

צחוק עמוק וחלול עונה על שאלתה ומַרְסִיָה כמעט מרפה מהסולם.

"הנה הוא!" אומר אַלְתֶר. "תראי, שם למטה." הוא מצביע לעבר המעמקים שמתחתיהם, ומַרְסִיָה מבחינה בפני התַיִּש של טִינֵאוּס שְׁנוֹק מגחכות לעברם בלעג מתוך האפלה בזוהר מוזר וירקרק. "את יכולה לראות אותו. את יכולה לבצע את הגֵירוּש מכאן," אומר אַלְתֶר, שמדבר עכשיו כמו מורֶה אל תלמידה לשעבר. "האֲרוּבָּה תצמצם אותו."

"אני יודעת," אומרת מַרְסִיָה בקוצר רוח. "שקט בבקשה." היא מתחילה לדקלם את המילים שמפניהן חרֵד כל רוח. המילים שיגרשו אותו לנצח אל אולמות האופל.

"אני, מַרְסִיָה אוֹבֶרְסְטְרֶנְד..."

מראהו של טִינֵאוּס שְׁנוֹק מעביר צמרמורת בבשרה, אבל מַרְסִיָה לא נרתעת. היא ממשיכה בדקלום, שאמור להימשך דקה בדיוק ולהסתיים ללא היסוס, חזרה או סטייה. מַרְסִיָה יודעת שכל טעות קטנטנה תאלץ אותה להתחיל מחדש.

גם טִינֵאוּס שְׁנוֹק יודע זאת. הוא ממשיך להתקרב. הולך על הקיר כמו עכביש, מטיח עלבונות ולחשי־נגד וקטעי שירים זרים ומוזרים כדי לבלבל אותה.

אבל אי־אפשר לבלבל את מַרְסִיָה. היא ממשיכה בעקשנות וחוסמת את הרוח. אבל כשהיא מגיעה אל שורות הסיום של הגֵירוּש, "זמנך על הארץ תם ונשלם, שמים או שמש לא תראה עוד לעולם..." היא רואה מזווית עינה שרוח־הרפאים של טִינֵאוּס שְׁנוֹק ממשיך להתקרב אליה. דאגה מנקרת בתוכה.

מה הוא עושה? מַרְסִיָה מגיעה לשורה האחרונה. הרוח במרחק של סנטימטרים ספורים ממנה ומאַלתֶר. הוא מביט מעלה בשקיקה. כמעט בחדוות ניצחון.

מַרְסִיָה מסיימת את הדקלום במלים המפחידות, "בכוח הכישופ אל אולמות האופל אני אותך..."

כשמַרְסִיָה מגיעה אל המילה האחרונה ממש, מותח טִינֵאוּס שְׁנוֹק את ידו למעלה, אל אַלְתֶר, ומתמזג עם בוהן רגלו. אַלְתֶר נרתע מהמגע אבל מאוחר מדי.

"מגרשת!"

לפתע מַרְסִיָה מגלה שהיא לבדה באֲרוּבָּה של צינוק מספר אחת. הסיוט שלה התגשם. "אַלְתֶר!" היא צורחת. "אַלְתֶר, איפה אתה?"

אין תשובה. אַלְתֶר גּוֹרַש.


דף הבית | חדשים במטר | רכישת ספרים | על ההוצאה | הגשת כתבי יד | יצירת קשר | תנאי השימוש באתר
© כל הזכויות שמורות: מטר הוצאה לאור בע"מ, הוצאת מטר 2006 | על ידי סמיוטיקה